<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פי"ג</h1>
<h2>דף קז:</h2>
ואמת, כי כשגלו לבבל הביאו עמהם אפר פרה, וכדאיתא בתוספתא מסכת פרה פרק ג' (הלכה ג'), רבי שמעון אומר אפר ירד עמהם לבבל ועלה, אמרו לו, והלא ניטמאה בארץ העמים, א"ל, לא גזרו טומאה בארץ העמים אלא לאחר שעלו מבבל [אוצ"ל "וכן אחר"] חרבן היה להם אפר פרה שנעשית בבית שני, וכדאיתא פרק בנות כותיים (נדה ל"ב א'), אמר רבי יוסי מעשה... לסוכה שמן של תרומה... (תוספתא) שביעית פרק ח' (הלכה ב') רשב"ג אומר אני ראיתי את שמעון בן כהנא [שותה יין] של תרומה בעכו. ירושלמי. (חגיגה כ"ה א'), חבריא מדכן בגלילא. וכן פרק כל הבשר [שמואל] אשכחיה לרב דקא אכיל במפה, אמר ליה עבדין כן, אמר ליה דעתי קצרה, וכי סליק ר' זירא אשכחינהו לרבי אמי ולר' אסי דקא אכלי בבלאי חמתות, רבנן טעי בדרב ושמואל, והא קאמר ליה דעתי קצרה, אישתמיטתיה הא דאמר שמואל התירו במפה לאוכלי תרומה ולא התירו במפה לאוכלי טהרות, [ור' אמי ור' אסי] כהני אוכלי תרומה הוו פי' שהיו כורכים ידיהם במפה ולא היו צריכין נטילת ידים. ואף על פי שהבאים אחריהם לא היו גדולים בחכמה ובמניין, שמא על תנאי גזרו שאם יש דורות שלא יוכלו לעמוד בה שיתירו. וכיוצא בזה נמצא מסכת מעשר שני פרק ה' (משנה ב') גבי כרם רבעי, וכשהרבו הפירות בירושלם התקינו שיהיה נפדה סמוך לחומה, ותנאי היה בדבר אימתי שירצו יחזרו הדבר לכמות שהיה. רבי יוסי אומר משחרב בית המקדש היה התנאי הזה, ותנאי אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה. מסכת מועד קטן ברישא (ג' ב'), רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו והתירום. ומקשי, ר"ג בית דינו היכי מצו מבטלי תקנתא דתקון ב"ש וב"ה, והא תנן אין ב"ד יכול לבטל וכו'. אמר ליה, אימר כך התנו כל הרוצה לבטל יבא ויבטל.
